יום אחד, הגיעו בני זוג לקחת אוכל, והמקרר שבחצר היה ריק. אחת מהשכנות שלי שמעה את האישה אומרת לבעלה: `אין כלום במקרר, מה נעשה עכשיו בלי אוכל?`. אותה שכנה החליטה לבשל בעצמה מאכלים שונים ולשים במקרר. היא גם ביקשה מהשכנות שיעזרו לה עם הבישולים... לאט, לאט שמנו לב שעוד אנשים מלבדנו שמים אוכל במקרר".

יהודה עשור, שהקים עם אשתו את מיזם גמילות החסדים שמעניק בגדים, אוכל והשאלת ציוד לכול מי שזקוק - גם באורנית וגם מחוצה לה – מספר על הימים הראשונים של המיזם.

כולם בישוב מכירים את החנות פורטונה, אבל רובינו לא יודעים כיצד המיזם התחיל?

"עד היום, המחלוקת היחידה ביני לבין אשתי היא בנוגע להתחלה של המיזם... אני זוכר שלפני שלושים שנה, נהגנו לערוך ארוחה משותפת של כל הקהילה ברחוב הגפן. את השולחנות והכיסאות היינו מביאים מהגמ"ח באלקנה. באחת הארוחות אמרתי לחברים שלי: `תגידו למה שלנו כאן באורנית, לא תהייה אפשרות להשאיל ציוד?` אחד החברים שאל: `מי יהיה מוכן להרים דבר כזה?` ואני התנדבתי.
שכן אחר הודיע שהוא מוכן לנדב את החנייה שלו לאחסנת הציוד. אספנו כסף, קנינו כיסאות ושולחנות והחלטנו על נוהל כמו ב`יד שרה` - מי שלוקח ציוד משאיר פקדון. רוב האנשים שמחזירים את הציוד תורמים את הפיקדון או חלק ממנו. הפיקדון הזה משמש לדברים אחרים כמו למשל רכישת מזון לנזקקים".

ומהי הגרסה של אשתך?

"אשתי מספרת שהגמ"ח התחיל דווקא ממשלוחי האוכל למשפחות נזקקות. הבת שלי הייתה באותה תקופה בצהרונית ואשתי שמעה מהגננת שהאוכל שנשאר בסוף היום - נזרק לפח. אשתי אמרה לגננת: `תקשיבי באורנית יש שתי משפחות רעבות, אולי אפשר להעביר להן את האוכל? הגננת הסכימה שאשתי תיקח את האוכל. קנינו מקרר, שמנו אותו מוסתר בחצר שלנו ועם סיוע של מתנדבים מילאנו את המקרר באוכל ואנשים התחילו להגיע ולקחת."
"יום אחד, הגיעו בני זוג לקחת אוכל והמקרר שבחצר היה ריק. אחת מהשכנות שלי שמעה את האישה אומרת לבעלה: `אין כלום במקרר, מה נעשה עכשיו בלי אוכל?`. אותה שכנה החליטה לבשל בעצמה מאכלים שונים ולשים במקרר, היא גם ביקשה מהשכנות שיעזרו לה עם הבישולים... לאט, לאט שמנו לב שעוד אנשים מלבדנו שמים אוכל במקרר - וכך מיזם חלוקת האוכל התחיל."

והחנות פורטונה?

"עם הזמן התחלנו לקבל גם בגדים, ומשום שאז לא היה לנו מקום משלנו, ביקשנו מאנשים שבונים בתים, להשתמש במקלט שלהם כמחסן עד שהבנייה תסתיים. בתמורה היינו שומרים על המגרש מפני גניבות. המתנדבות הגיעו למקלט וקיפלו את הבגדים ולאחר מכן שלחנו את הבגדים לכול מיני מקומות בארץ, ולפעמים עם הבגדים שלחנו גם אוכל. יום אחד התברר לנו שמישהו מוכר את הבגדים שקבלנו, ומכיוון שהבגדים נועדו לתרומה, החלטנו שגם אנחנו נמכור בגדים ונשתמש בכסף כדי לקנות עוד דברים.
"ואז קרה האסון של פטירת ילדה מהישוב. רצינו להנציח את שמה באמצעות פתיחה של מעין חנות בתוך קונטיינר במרכז המסחרי. מכרנו בגדים ובכסף קנינו מזון וחילקנו אותו. עוד ועוד מתנדבים הצטרפו - ילדים, בני נוער, ומבוגרים גם דתיים וגם חילוניים.
"יום אחד, מישהי לקחה מאיתנו ילקוט לבת שלה. כשהילדה הגיעה לבית הספר עם התיק, אחד מהילדים זיהה את התיק שלו והילדים בכיתה התחילו לצחוק עליה. כששמעתי את הסיפור, הלכתי לכיתה משום שרציתי להסביר על מעשה החסד ופתאום הבריק לי רעיון - אמרתי לילדים שהאימא קנתה את התיק מהחנות שלנו שהיא חנות יד שנייה שגם תורמת לנזקקים... כך נולד הרעיון של חנות יד-שנייה".

והשם פורטונה?

"השם פורטונה ניתן על ידי לימור לוי המתנדבת שלנו. במושב שלה גרה אישה מבוגרת בשם פורטונה, ולדברי לימור היה לה מזל גדול בחיים, לכן החלטנו לקרוא לחנות כך. היום אני יו"ר המיזם בהתנדבות ויש לנו רק פקידה אחת שעובדת בחצי משרה בתשלום. פורטונה היא כבר אימפריה - אנחנו מחלקים מזון ל-30 משפחות באורנית, והצלחנו גם לעזור לאנשים לצאת מחובות באמצעות הלוואות, סיוע של עורך דין שמומחה בהוצאה לפועל, ליווי של מגשר במקרה של גירושים.... הכול נעשה בהתנדבות.
"בחגים אנחנו מחלקים כ-900 חבילות מזון ל-300 משפחות משום שמשפחות מרובות ילדים מקבלות חבילות כפולות. אנחנו משאילים ציוד לאירועים במחיר סמלי ואנחנו גם מארגנים בהתנדבות חתונות ובר מצוות למי שצריך."

אלו שינויים אתה רואה עם השנים?

"אחד מהחלומות שלי היה שההתנדבות תהייה אמצעי חיבור בין דתיים לחילוניים באורנית, ובאמת כך היה בעבר, אבל היום פחות ילדים ובני נוער מתנדבים אצלנו. פעם, כאשר לא היו פלאפונים, חלק מהבילוי של הילדים בשעות אחרי צוהריים היה להגיע לגמ"ח ולעזור, היום זה השתנה. אני מרגיש שיש פחות מודעות להתנדבות ואני מקווה שבעזרת הכתבה הזו יגיעו עוד מתנדבים ולא רק מתנועת בני עקיבא אלא גם למשל מהצופים.
אני מאמין שיש הרבה אנשים באורנית שהנדיבות נמצאת בנשמה שלהם ושהיו רוצים לחנך את הילדים לנתינה, הם רק לא יודעים על האפשרויות הרבות הקיימות אצלנו ביישוב."